הפרעת קשב וריכוז עם היפראקטיביות (ADHD — Attention Deficit Hyperactivity Disorder) היא אחת מההפרעות הנוירו-התפתחותיות הנפוצות ביותר בילדות. לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי ומחקרים אמריקאיים, ADHD מופיעה אצל 5–7% מהילדים בגיל בית ספר, כאשר אצל בנים מאובחנת פי 2–3 יותר מאשר אצל בנות (אם כי אצל בנות יש יותר את הסוג הלא קשוב, שמתגלה פחות).
חשוב: ADHD זה לא "חינוך רע", לא "עצלנות" ולא "ילד מפונק". זה מצב ביולוגי הקשור לאופן הפעולה של מערכות הדופמין והנוראדרנלין במוח.
סוגים עיקריים של ADHD (לפי DSM-5 ו-ICD-11)
- סוג בעיקר לא קשוב (בעבר נקרא ADD — הפרעת קשב)
- סוג בעיקר היפראקטיבי-אימפולסיבי
- סוג משולב (הנפוץ ביותר — כ-70% מהמקרים)
אצל ילדים רבים ההיפראקטיביות יורדת עם הגיל, אבל בעיות הקשב והתפקודים הניהוליים נשארות.
סימנים לפי שלוש קבוצות תסמינים עיקריות
1. חוסר קשב (אי-קשב)
חייבים להיות לפחות 6 מתוך 9 תסמינים (אצל מתבגרים מעל 17 — 5 מתוך 9), שנמשכים לפחות 6 חודשים:
- לעתים קרובות לא יכול לשמור על קשב לפרטים; עושה טעויות רשלניות במשימות בית ספר, בעבודה
- לעתים קרובות נראה שהילד "לא שומע" כשפונים אליו ישירות
- לעתים קרובות לא מסיים מה שהתחיל (שיעורי בית, מטלות, משחקים)
- לעתים קרובות מתקשה בארגון משימות ופעילויות (תכנון זמן גרוע, מאבד דברים)
- נמנע או מאוד לא רוצה לבצע משימות שדורשות מאמץ מנטלי ממושך (שיעורי בית, קריאה)
- לעתים קרובות מאבד דברים (ציוד בית ספר, כפפות, טלפון, מפתחות)
- מתפזר בקלות בגירויים חיצוניים
- לעתים קרובות שכחן בפעילויות יומיומיות (שכח להוציא זבל, להאכיל את האוגר וכו')
- בעיות בביצוע הוראות ברצף (המורה נתן הוראה של 3 שלבים — ביצע רק את הראשון)
2. היפראקטיביות
(אצל ילדים עד גיל 16 — לפחות 6 מתוך 9 תסמינים):
- לעתים קרובות רץ או מטפס במקומות לא מתאימים (אצל מתבגרים — תחושה סובייקטיבית של חוסר מנוחה פנימית)
- לעתים קרובות עוזב את מקומו בכיתה או במצבים אחרים שדורשים ישיבה
- לעתים קרובות מניע ידיים ורגליים, מתנועע בכיסא
- לעתים קרובות לא יכול לשחק בשקט או לעסוק בפעילויות פנאי
- לעתים קרובות "בדריכות", כאילו "מונע על ידי מנוע"
- לעתים קרובות מדבר יותר מדי
3. אימפולסיביות
- לעתים קרובות קורא תשובות לפני שהשאלה נגמרה
- מתקשה לחכות לתורו
- לעתים קרובות מפריע או מתערב בשיחות/משחקים של אחרים
מאפיינים לפי גיל
ילדים בגיל טרום בית ספר (3–6 שנים)
- חוסר מנוחה מוטורית אינסופית
- לא יכול לשבת ליד השולחן 5 דקות
- מחליף כל הזמן מצעצוע אחד למשנהו, לא מסיים כלום
- אימפולסיביות מוגזמת: יכול לרוץ לכביש בלי לחשוב
- לעתים קרובות נפצע בגלל חוסר זהירות
תלמידי בית ספר יסודי (7–12 שנים)
- בעיות לשבת בשקט בשיעורים
- לא יכול לארגן את מקום העבודה והתיק
- שוכח למסור שיעורי בית, גם אם עשה אותם
- הרבה טעויות "רשלניות" במחברות
- חולם בשיעורים, "מרחף בעננים"
מתבגרים (13–17 שנים)
היפראקטיביות לרוב הופכת פנימית:
- תחושה סובייקטיבית של חוסר מנוחה פנימית
- קשיים בתכנון זמן (איחורים כרוניים)
- דחיינות וסיומים ברגע האחרון לפני מועדים
- קניות אימפולסיביות, התנהגות מסוכנת
- בעיות בוויסות רגשי עצמי (התפרצויות זעם)
"דגלים אדומים" — מתי בהחלט צריך מומחה
- הילד נשאר משמעותית מאחורי בני גילו בוויסות עצמי לפחות בשני מקומות (בית, בית ספר, חוגים, בחוץ)
- הבעיות התחילו לפני גיל 12 ונמשכות לפחות 6 חודשים
- יש קשיים רציניים בלימודים או בהסתגלות חברתית
- הורים ומורים פשוט "משתגעים" מההתנהגות של הילד
- הילד עצמו סובל ("אני טיפש", "כולם שונאים אותי")
בעיות נלוות (קומורבידיות)
ל-60–80% מהילדים עם ADHD יש לפחות הפרעה נלווית אחת:
- הפרעת התנגדות מתריסה (50–60%)
- הפרעות חרדה (30–40%)
- לקויות למידה (דיסלקציה, דיסקלקוליה) — עד 50%
- טיקים ותסמונת טורט
- הפרעות שינה (קשיים בהירדמות, שינה חסרת מנוחה)
- הרטבה/הצטאות
איך להבדיל בין ADHD ל"סתם ילד פעיל"?
| סימן | ילד פעיל רגיל | ילד עם ADHD |
|---|---|---|
| יכול לשבת אם מאוד מעניין | כן | לא, גם אם מאוד מעניין |
| שוכח דברים | לפעמים | כל הזמן, כרונית |
| יכול לשחק במשחק אחד 30–40 דקות | כן | מקסימום 5–10 דקות |
| מסוגל לחכות לתורו | כן | מאוד קשה, כמעט בלתי אפשרי |
| בעיות במקום אחד (רק בבית או רק בבית ספר) | לרוב | בעיות בשני מקומות או יותר |
מה לעשות להורים אם חושדים ב-ADHD?
- פנו לנוירולוג ילדים או פסיכיאטר (רצוי שמתמחה ב-ADHD)
- עברו הערכה מלאה:
- לקיחת אנמנזה + שאלונים (Vanderbilt, Conners, SNAP-IV)
- הערכה נוירו-פסיכולוגית (אם נדרש)
- שלילת סיבות סומטיות (בדיקות ברזל, עופרת, בלוטת התריס, EEG וכו')
- אל תאבחנו לפי סרטונים בטיקטוק ואל תתחילו טיפול ב"מתילפנידאט מאינטרנט"
טיפול ב-ADHD הוא תמיד מקיף:
- טיפול התנהגותי (להורים ולילד)
- התאמת סביבת בית הספר
- אם נדרש — טיפול תרופתי (תרופות מתילפנידאט, אטומוקסטין, גואנפצין וכו')
הפרוגנוזה עם עזרה נכונה היא מאוד טובה. ילדים רבים עם ADHD גדלים להיות מבוגרים מצליחים, מבריקים ויצירתיים (בין האנשים המפורסמים עם ADHD — מייקל פלפס, ג'סטין טימברלייק, אמה ווטסון, ריצ'רד ברנסון, סימון ביילס ואחרים).
העיקר — לשים לב בזמן ולעזור לילד להבין ולקבל את ההבדלים שלו. ADHD זה לא גזר דין לחיים, זה דרך אחרת של המוח לעבוד, שבתמיכה נכונה יכול להפוך ליתרון.